הקריטריונים לבחירת מעקה תקני בתקן הישראלי 1142 מוגדר המעקה כאלמנט במבנה שנועד למנוע נפילת אנשים ממפלס למפלס. יחד עם זאת, אף על היותו אלמנט בטיחותי ראשון במעלה, המציאות מלמדת שבין אם מדובר בקומפלקס גדול של בניינים או בפרויקט של מבנה יחיד, ובין אם מדובר במעקה למרפסת, לגרם המדרגות או לגג המבנה, עניין המעקות לא פעם נדחק לקרן זווית ואינו זוכה לתשומת הלב הראויה מצד יזמים וקבלנים.
כמו כן, אחת התופעות הנפוצות בקרב קבלנים היא ההתעלמות מהמפרט של המהנדס או האדריכל, והתקשרות עם בעלי מקצוע שאינם בקיאים בחוקי התכנון והבניה. התוצאה היא מעקות מרהיבים ביופיים, אך בלתי תקניים ובלתי בטיחותיים, וההשלכות עלולות להיות הרות אסון!
המומחים מבית קבוצת טרלידור מבהירים שעל פי סעיף 4.1 לתקן 1142 יתוכנן המעקה ותתוכנן התקנתו על ידי מהנדס, אדריכל או הנדסאי מוסמך, באופן המבטיח עמידה בעומסים (עומס הרוח, עומס אופקי או אנכי) המופעלים עליו בהתאם למיקומו. סעיף 5 לתקן זה עוסק בחומרים לבניית מעקות וקובע שיש לעשות שימוש בחומרים בהתאמה לדרישות ת"י 921, תוך עמידתם בפני שיתוך (החלדה) ובלייה.
גובהו של המעקה מחויב להיות 105 ס"מ לכל הפחות מהמקום המשמש מדרך רגל, ובמקרה של מעקה לגרם מדרגות, שאז לאורך מהלך המדרגות נדרש גובהו להיות 90 ס"מ לפחות. פרט נוסף הדורש התייחסות נוגע למבנהו של המעקה. המרווחים בין רכיבי המעקה, כמו גם המרווחים בינם לבין קירות המבנה, נדרשים למנוע מעבר כדור קשיח בקוטר של 10 ס"מ.
אחת מנקודת התורפה המרכזיות של מעקות רבים בארץ היא אפשרות הטיפוס. למניעת אפשרות של טיפוס, נדרש המעקה לכלול שני אלמנטים אופקיים בלבד, כשהמרחק המינימלי בין האלמנט התחתון והאלמנט העליון יהיה לא פחות מ- 90 ס"מ. בשנים האחרונות הולך ומתרחב הטרנד של מעקות מזכוכית. ת"י 1099 חלק 1.1 עוסק בזיגוג בבניינים וקובע ששמשת המעקה מחויבת להיות זכוכית בטיחות רבודה, הכוללת שתי שכבות שביניהן שכבת ביניים מחומר פלסטי.
הזכוכית עוברת בזמן הייצור תהליך הדבקה, כך שבמקרה של התנפצות זגוגית המעקה בשל סיבה כזו או אחרת, שכבת הביניים מגבילה את קוטר החור שנפער ומונעת את התפזרות הרסיסים. ניתן למנות מספר לא מבוטל של פרמטרים הנדסיים נוספים הדורשים התייחסות בשעת תכנון המעקה, לפיכך כדאי לצורך זה להיוועץ ולהסתייע באנשי מקצוע מוסמכים.
הקריטריונים לבחירת מעקה תקני בתקן הישראלי 1142 מוגדר המעקה כאלמנט במבנה שנועד למנוע נפילת אנשים ממפלס למפלס. יחד עם זאת, אף על היותו אלמנט בטיחותי ראשון במעלה, המציאות מלמדת שבין אם מדובר בקומפלקס גדול של בניינים או בפרויקט של מבנה יחיד, ובין אם מדובר במעקה למרפסת, לגרם המדרגות או לגג המבנה, עניין המעקות לא פעם נדחק לקרן זווית ואינו זוכה לתשומת הלב הראויה מצד יזמים וקבלנים.
כמו כן, אחת התופעות הנפוצות בקרב קבלנים היא ההתעלמות מהמפרט של המהנדס או האדריכל, והתקשרות עם בעלי מקצוע שאינם בקיאים בחוקי התכנון והבניה. התוצאה היא מעקות מרהיבים ביופיים, אך בלתי תקניים ובלתי בטיחותיים, וההשלכות עלולות להיות הרות אסון!
המומחים מבית קבוצת טרלידור מבהירים שעל פי סעיף 4.1 לתקן 1142 יתוכנן המעקה ותתוכנן התקנתו על ידי מהנדס, אדריכל או הנדסאי מוסמך, באופן המבטיח עמידה בעומסים (עומס הרוח, עומס אופקי או אנכי) המופעלים עליו בהתאם למיקומו. סעיף 5 לתקן זה עוסק בחומרים לבניית מעקות וקובע שיש לעשות שימוש בחומרים בהתאמה לדרישות ת"י 921, תוך עמידתם בפני שיתוך (החלדה) ובלייה.
גובהו של המעקה מחויב להיות 105 ס"מ לכל הפחות מהמקום המשמש מדרך רגל, ובמקרה של מעקה לגרם מדרגות, שאז לאורך מהלך המדרגות נדרש גובהו להיות 90 ס"מ לפחות. פרט נוסף הדורש התייחסות נוגע למבנהו של המעקה. המרווחים בין רכיבי המעקה, כמו גם המרווחים בינם לבין קירות המבנה, נדרשים למנוע מעבר כדור קשיח בקוטר של 10 ס"מ.
אחת מנקודת התורפה המרכזיות של מעקות רבים בארץ היא אפשרות הטיפוס. למניעת אפשרות של טיפוס, נדרש המעקה לכלול שני אלמנטים אופקיים בלבד, כשהמרחק המינימלי בין האלמנט התחתון והאלמנט העליון יהיה לא פחות מ- 90 ס"מ. בשנים האחרונות הולך ומתרחב הטרנד של מעקות מזכוכית. ת"י 1099 חלק 1.1 עוסק בזיגוג בבניינים וקובע ששמשת המעקה מחויבת להיות זכוכית בטיחות רבודה, הכוללת שתי שכבות שביניהן שכבת ביניים מחומר פלסטי.
הזכוכית עוברת בזמן הייצור תהליך הדבקה, כך שבמקרה של התנפצות זגוגית המעקה בשל סיבה כזו או אחרת, שכבת הביניים מגבילה את קוטר החור שנפער ומונעת את התפזרות הרסיסים. ניתן למנות מספר לא מבוטל של פרמטרים הנדסיים נוספים הדורשים התייחסות בשעת תכנון המעקה, לפיכך כדאי לצורך זה להיוועץ ולהסתייע באנשי מקצוע מוסמכים.
